יד שנייה לנשמה

היי שמי איילת כץ

מאז ומתמיד אני זוכרת שהעבירו שקיות בגדים אצלנו במשפחה,

אמא שלי הייתה "המחסנאית" כי היא הייתה הכי מסודרת, כך שמילדות חוויתי את העיסוק במיון סידור והתאמת בגדים לבני המשפחה והשכנים.

מה יותר הגיוני מלהעביר שמלות יפות בין בנות דוד ובגדי הריון בין גיסות ואחיות.

כשהגעתי לקיבוץ ברקאי, לפני שנים רבות, עוד הייתה לינה משותפת בבתי הילדים.

בין יתר המשימות של המטפלות הייתה גם האחראיות על ארגון הבגדים. בכל בית ילדים היה ארון גדול ובו בגדים משותפים ואני כל כך אהבתי את הרעיון כמובן שלקחתי את התפקיד בשמחה.

אופנה בת קיימא טובה ונאה בדיוק ולעיתים אף יותר מאופנה ריגעית וחולפת.

שימוש חוזר בבגדים הוא תפיסת צרכנית המעודדת שינוי בתעשיית האופנה ומוצריה.

ייצור בגדים מזהם את מקורות המים והאוויר ובנוסף ישנו הזיהום הנובע משינוע של עשרות אלפי קילומטרים של חומרי גלם למפעלים ומשם לחנויות

לצד איסוף בגדים, קיימת בי גם אהבה גדולה ל"פעם"

יש ספל חרסינה שמזכיר לי בית של דודה, ישנה כורסה שמזכירה מרפסת של חברים.

עבודות יד שהיו נהוגות לפני 50 שנה והיום נראות כאילו מעולם אחר.

מצעים מכותנה צחורה עם רקמת ראשי תיבות של בעלת הבית.

וכך עם איסוף פריטי אומנות חפצי נוי ובגדים ועם רעיון המיחזור, הקרוב לליבי,

הקמתי את פרלה שמה של סבתי היקרה.

שם המשקף יוקרה, פרלה זו פנינה. יוקרתית ועדינה כמו חולצות התחרה והמפות הרקומות בחנות. פרלה זו ערגה לדור ההוא.